גם השנה...חינוך לסטנדרטים אחידים!

המאמר The Rise and the Price of the Standards Movement של פרופסור עמי וולנסקי עוסק בתהליכי הסטנדרטיזציה בחינוך שעברו מספר מדינות בעולם המערבי ובכללן גם
ישראל. חלק מהרעיונות שעומדים מאחורי השינוי הוא קביעת הישגים על פי עמידה במבחן ידע
ללא התייחסות לפרמטרים נוספים כמו:יכולת.
המאמר מתאר סיבות להצבת סטנדרטים אחידים בחינוך.

הבריטים שחששו מירידה "מהמסורת התרבותית העשירה של

ההישגים האינטלקטואלים" וכן ארה"ב שטענו כי "מדינות מתחרות
מתחילות להשתלט" שגו.

לדעתי, התחרותיות בין המדינות גם כן גרמו לשיקולים מוטעים
ולהחלטות שגויות ביחס לסטנדרטיזציה שיש להעביר בחינוך,

הסטנדרטיזציה לא כללה הבדלים בין תרבויות בין מדינות

ובתוך המדינות עצמן, וזה חלק מהכישלון בשנוי שניסו להעביר בחינוך.

כפי שניתן לראות במאמר, למרות המאמצים שהושקעו בהטמעת מערכת הסטנדרטים
ההישגים נשארו ללא שינוי.
בהתייחס לדבריו של רייט שאמר כי :"סטנדרטים מסורתיים הושגו בעזרת

מערכת בחירה גבוהה שהתפתחה כשהחינוך היה מנת חלקם של מעט".

אחת הבעיות שנבעו לדעתי לשיקולים מוטעים
הוא ההבנה כי החברה נעשתה שוויונית יותר

וכי החינוך הוא מנת חלקם של כולם! גם של מיעוטי יכולת.

ולכן יש צורך לשנות סטנדרטים מסורתיים כי עכשיו הם לא מתאימים.
גם בישראל ישנו מרדף אחר הסטנדרטיזציה המתאימה.
גם היום, לפני תחילת שנה"ל תשע"א אנו המורים מקבלים רשימה ארוכה

של דרישות והישגים לימודיים המצופים מתלמידינו השנה.

המבחנים והמיצבים רק הולכים ומתרחבים לעוד כיתות.
מה שקורה היום הוא שאנחנו מתאימים את סדר היום הבית ספרי למדידה ולהערכה.

זה מה שמכתיב לנו את מערכת השעות.מקצועות שלא נמדדים,

מצומצמים במספר השעות.ההצלחה במבחנים היא העיקר.
אני מאוד מקווה כי למרות הכל השנה אוכל להקדיש זמן גם

להעצמת התלמידים על פי כישוריהם וכישרונותיהם,

תוך מתן חשיבות ליצירתיות של התלמידים. תוך ראיית צרכיו של התלמיד

ולא רק של הסטנדרטים המובילים כיום את משרד החינוך.