סוף סמסטר ...ותחילתה של שנה חדשה...

תוך כדי העבודות, המטלות והמבחנים התכוננתי היטב
לתחילתה של שנה חדשה – תשע"א.
קשה לי להאמין ואף לכתוב שאני מסיימת סמסטר ג'.
בסמסטר זה נהנתי בעיקר משני קורסים: האחד עם
גלית בן צדוק שאפשר לי לגלות עולם שלם מאחורי המשחקים
הממוחשבים וכן הקורס עם יאיר צדוק שהיה מאוד פרקטי וענייני בשיעוריו.
מה עוד שבשיעור עצמו כל הזמן תרגלנו, השיעור עבר מהר מאוד והפקנו ממנו הרבה.
זהו הפוסט האחרון שלי לסיום הסמסטר ואשוב אליו בסמסטר הראשון של
תשע"א.
אני מאחלת לי ולכל קוראי הבלוג סיום סמסטר מתוק וכמובן תחילת שנה"ל פורייה ומהנה.
הילה.

פער דיגיטלי בין יהודים לערבים

סקר של הלמ"ס קובע כי רק 40% מערביי ישראל משתמשים במחשב.
לעומת 64% מהחברה היהודית.
לפער כמובן יש השלכות על מערכת החינוך בישראל. במאמרם
של אסמאא גנאיים ופרופ' שיזף רפאלי
"פער דיגיטאלי: השימוש באינטרנט בחברה הערבית בישראל" .
נראה כי קיים פער דיגיטאלי מובהק בין החברה הערבית
לחברה היהודית בארץ בנגישות ובשימוש באינטרנט.
כמחצית מהאוכלוסייה היהודית משתמשת באינטרנט,
וזאת בהשוואה לפחות משישית האוכלוסייה הערבית.
הפער הדיגיטאלי מצטרף לפערים חברתיים אחרים
(השכלה, הכנסה ועוד) בין יהודים לערבים בארץ.
לגבי החינוך הם טוענים כי ההשכלה היא המפתח
לסגירת פערים דיגיטאליים.
לבעלי השכלה יתרונות רבים המעניקים להם אפשרות
וכן יכולת להשתמש באינטרנט: הם מודעים יותר לשירותים
שהאינטרנט מציע בחיי היום-יום, כולל מידע,
השכלה, קנייה ועוד; הם מוכנים ויכולים לרכוש מיומנות טכנית ביתר קלות;
תהליך רכישת ההשכלה עצמו דורש לעתים שימוש באינטרנט;
אפשרויות עבודה רבות מוצעות במקומות שדרוש בהם שימוש באינטרנט.
לטענת משרד החינוך "ציבור גדול של תושבים לא מקבלים באופן שווה הזדמנויות לחינוך".
המשרד מציע תוכניות שונות לצמצום הפער הדיגיטלי.

כולי תקווה כי השנה יחול שינוי במשמעותי יותר שיביאו לצמצום בפערים

אילו בעיקר בקרב תלמידים בכיתות ביסוד.

גם השנה...חינוך לסטנדרטים אחידים!

המאמר The Rise and the Price of the Standards Movement של פרופסור עמי וולנסקי עוסק בתהליכי הסטנדרטיזציה בחינוך שעברו מספר מדינות בעולם המערבי ובכללן גם
ישראל. חלק מהרעיונות שעומדים מאחורי השינוי הוא קביעת הישגים על פי עמידה במבחן ידע
ללא התייחסות לפרמטרים נוספים כמו:יכולת.
המאמר מתאר סיבות להצבת סטנדרטים אחידים בחינוך.

הבריטים שחששו מירידה "מהמסורת התרבותית העשירה של

ההישגים האינטלקטואלים" וכן ארה"ב שטענו כי "מדינות מתחרות
מתחילות להשתלט" שגו.

לדעתי, התחרותיות בין המדינות גם כן גרמו לשיקולים מוטעים
ולהחלטות שגויות ביחס לסטנדרטיזציה שיש להעביר בחינוך,

הסטנדרטיזציה לא כללה הבדלים בין תרבויות בין מדינות

ובתוך המדינות עצמן, וזה חלק מהכישלון בשנוי שניסו להעביר בחינוך.

כפי שניתן לראות במאמר, למרות המאמצים שהושקעו בהטמעת מערכת הסטנדרטים
ההישגים נשארו ללא שינוי.
בהתייחס לדבריו של רייט שאמר כי :"סטנדרטים מסורתיים הושגו בעזרת

מערכת בחירה גבוהה שהתפתחה כשהחינוך היה מנת חלקם של מעט".

אחת הבעיות שנבעו לדעתי לשיקולים מוטעים
הוא ההבנה כי החברה נעשתה שוויונית יותר

וכי החינוך הוא מנת חלקם של כולם! גם של מיעוטי יכולת.

ולכן יש צורך לשנות סטנדרטים מסורתיים כי עכשיו הם לא מתאימים.
גם בישראל ישנו מרדף אחר הסטנדרטיזציה המתאימה.
גם היום, לפני תחילת שנה"ל תשע"א אנו המורים מקבלים רשימה ארוכה

של דרישות והישגים לימודיים המצופים מתלמידינו השנה.

המבחנים והמיצבים רק הולכים ומתרחבים לעוד כיתות.
מה שקורה היום הוא שאנחנו מתאימים את סדר היום הבית ספרי למדידה ולהערכה.

זה מה שמכתיב לנו את מערכת השעות.מקצועות שלא נמדדים,

מצומצמים במספר השעות.ההצלחה במבחנים היא העיקר.
אני מאוד מקווה כי למרות הכל השנה אוכל להקדיש זמן גם

להעצמת התלמידים על פי כישוריהם וכישרונותיהם,

תוך מתן חשיבות ליצירתיות של התלמידים. תוך ראיית צרכיו של התלמיד

ולא רק של הסטנדרטים המובילים כיום את משרד החינוך.

יוצאים לחופשה? אל תשכחו לארוז גם את הבלקברי

טוב, זה לא חדש היום כי באמצעים הטכנולוגים הקיימים אי אפשר באמת לקחת חופשה מבלי "מעט" לבדוק מה קורה בעבודה. אמצעי טכנולוגי אחד לפחות שאני מכירה היטב הוא ה"בלקברי".
אז כמובן שכשיצאנו לחופשה לא שכחנו לארוז גם את הבלקברי.

מכשיר הבלקברי, הוא זה שהביא לעולם את בשורת הPush Mail (דואר בדחיפה), שירות שמהותו שיעבוד טוטאלי לעבודה. אחד מהיתרונות הבולטים של הבלקברי הוא הדואר האלקטרוני. רק ירדנו מהמטוס בחו"ל ומיד קיבלנו לבלקברי את כל הדואר שלא נישלח בזמן שטסנו באוויר.
האמנם המכשיר לא הכי מצטיין בשאר האפליקטציות שלו . אולם לצורך עבודה שוטפת הוא אכן עושה את מצטיין בפעולותיו.

היה מצחיק לראות כי רוב האנשים ברחוב נשאו את הבלקבר בידם. חלקם לצורך עבודה (לפי החליפות היקרות) וחלקם הגדול יותר בשביל ה"פוזה".
אם כך, את הילדים לא לקחנו לחופשה, את העבודה כן. זו הייתה הפעם הראשונה שלנו שהעבודה הייתה חלק בלתי נפרד מהטיול. אני לא יודעת לומר אם זה טוב או לא, דבר אחד בטוח, מאוד נהננו וגם חסכנו עבודה ליום שאחרי הטיול.

ייתכן שאלמלא הבלקברי לא יכולנו לקחת את החופשה בדיוק מתי שרצינו בשל אילוצים במקום העבודה.

אני מצרפת סרטון נחמד שממחיש את עיניין הבלקברי שנמצא בכל מקום ובכל זמן.