יום שבת, 1 בינואר 2011

תעשיית הפרסום נלחמת על חייה בעולם הדיגיטלי

השבוע קראתי כתבה מעניינת בעניין עולם הפרסום. כן...כן.. לא רק החינוך חושש ונדרש לשנות את דפוסי ההוראה בשל השינויים הגדולים של הטכנולוגיה, אלא גם עולם הפרסום.
שינויים גדולים עוברים על אנשי הפרסום החוששים מאוד מהשינוי הדיגיטלי, לשם כך מתקיימת סדנת הייפר איילנד גם בניו יורק וגם בשבדיה. ההבדל הוא שבשבדיה הבוגרים הם עידית הכישרון הדיגיטלי בתעשיית הפרסום , דוברים דיגיטלית ברמת שפת אם בעוד הניו יורקים מפגרים אחריהם בכמה דורות "מדובר באנשים שמתקשרים כדי לוודא שהאימייל שלהם הגיע".
הפרסומאים מביעים את תסכולם מהשינוי הדיגיטלי:"העולם הדיגיטלי הוא מבחינתי כמו מין קהילה סגורה. אף אחד לא עוצר אותך בכניסה, אבל אני פשוט לא יודע מספיק כדי להיכנס".

פעם קמפיין היה נשלח אל הלקוח כמוצר מוגמר, בעידן הדיגיטלי, קמפיין הוא עניין מצטבר, יצירה בהתהוות.
לפני 1960, יצירת מודעות פרסום הייתה עבודה יחידנית, קופירייטרים שקדו על מילים שיציגו את המוצר ואז העבירו אותן לארט-דירקטורים שתרגמו אותן לאיור או תצלום.

היום הודות לאינטרנט ולטכנולוגיה הדיגיטלית, סוכנויות הפרסום מגלות כי יש בכוחן להגשים את הפנטזיה העילאית של הלקוחות: העברת מסר מותאם אישית לאדם ספציפי במיקום ספציפי. יחד עם זאת, זה גם סיוט מסובך ביותר שכן, טכנולוגיה דיגיטלית איננה ערוץ אחד, זהו מדיום שמוליד אחריו אלפי מדיומים אחרים. כתוצאה מכך, ענקיות טכנולוגיה דוגמת מיקרוסופט, IBM וגוגל מוציאות לשוק כלים המחליפים את הסוכנויות, גם פייסבוק כמובן. זה מזכיר מעט את החינוך לדעתי, אם אנחנו המורים לא נעשה גם את השינוי ונשנה את דפוסי ההוראה המסורתיים, נמצא את עצמנו "מחוץ לתמונה" לא נהיה רלוונטיים עבור התלמידים.

מאבק ההישרדות של תעשיית הפרסום הוא מלחמה שהיא מנהלת נגד עצמה. ברור שלא יהיה מספיק מקום לכולם. בעולם שהוצאות המדיה בו הולכות ומצטמצמות בעקביות, והפרסום בפני עצמו נתון בסכנת הכחדה, הסוכנויות לא יודעות לאן לפנות , דבריו של מומחה הפרסום בוב גרפילד.

צוקרברג, מנכ"ל ומייסד פייסבוק, הגיע לפסטיבל קאן כזוכה בפרס הגדול: הוא נבחר לאיש השנה של הפסטיבל - החשוב בעולם בתחום השיווק והפרסום. היה לו הרבה מה להשמיע לפרסומאים בעניין.

אז מה דעתכם אנשי החינוך?אנחנו לא לבד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה