יום שבת, 15 בינואר 2011

לראשונה באו"פ - קורס הנלמד מספר דיגיטלי נייד


האוניברסיטה הפתוחה, הידועה כמעצמת ספרים, עורכת ניסוי ראשון לבדיקת התאמתו של ספר בפורמט דיגיטלי נייד לצורכי הסטודנטים שלה. שם הקורס הוא "ג'נוסייד". הפרויקט נקרא פרויקט סד"ן (ספרים דיגיטליים ניידים. 30 סטודנטים בקורס קיבלו את חומרי הקורס כספר דיגיטלי נייד ומשתתפים בניסוי הבודק את מידת התאמתו לצרכיו של הסטודנט.
כיודע, שיטת הלימוד באו"פ מבוססת על לימוד אישי באמצעות ספרי לימוד מודפסים. כאומר, יתרונו של הספר הדיגיטלי הוא ביכולתו לאחסן את כל ספרי הלימוד הנדרשים להשלמת מסלול לתואר – ועדיין להיות קטן, דק וקל משקל. הוא נייד , כלומר אפשר לקחת אותו לכל מקום, צריכת החשמל שלו נמוכה ביותר והטקסטים מועלים בו בדיו אלקטרונית המאפשרת קריאה נוחה מאוד ובכל תנאי תאורה.כל אלו מדמים את חווית הקריאה בספר הדיגיטלי לקריאה בספר מודפס ומאפ\שרים קריאה ממושכת בו. המדיום הדיגיטלי מעניק לא יתרונות נוספים על הספר המודפס – אפשרויות חיפוש, סימון, הדגשה, כתיבת הערות שוליים ועוד – העשויים לשפר את איכות הלמידה ונוחותה. את כל היתרונות האלה יבדקו במציאות בפרויקט סד"ן. לפרוייקט 3 מטרות: בדיקת הייתכנות הטכנית של הגשת ספר קורס בפורמט של ספר דיגיטלי נייד, השנייה בחינת תהליכי העבודה הכרוכים בהמרת ספרי הלימוד המודפסים של האו"פ לסד"ן, בחינת נוחות הקריאה והלמידה מתוך סד"ן.
התנאי היחיד שהוצב לסטודנטים היה סיום של לפחות שלושה קורסים קודמים באו"פ כדי שלמשתתפים בניסוי תהיה יכולת להשוות בין חוויית הלימוד בסד"ן לחוויית הלימוד מספר מודפס. אציין כי הסטודנטים המשתתפים בניסוי קיבלו גם ת הספרים המודפסים בקורס כדי למנוע אפשרות שמישהו מהם יכשל בקורס בגלל שימוש בטכנולוגיה שתתברר כלא מתאימה לו. במהלך הסמסטר יתבקשו הסטודנטים להשיב, אחת לשבועיים, לשאלוני הערכה שכוללים שאלות לגבי אופן השימוש בסד"ן, עמדות כלפי השימוש, הצעות לשיפור וכו'.
פרופ' יואב יאיר מעלה סוגיה בעניין:"כיצד יש להעביר את הספר? האם להעתיק אותו כמו שהוא או לעצב אותו מחדש ולהתאימו למדיום הדיגיטלי?"
פרופ' עשת מוסיף כי מדובר בעולם חדש ועולם זה מחייב כללים חדשים של עיצוב.
לקריאה אקדמית הם מוסיפים, יש פונקציות קוגניטיביות גבוהות יותר המחייבות הפגנה של יכולות קישור, אינטגרציה וסיכום.הספר הדיגיטלי אמור להיות כזה שיהלום את הקיאה המיוחדת הזאת ולהקל אותה עד כמה שאפשר.
(לקוח מתוך מספר כתבות של האוניברסיטה הפתוחה, ינואר 2011)

יום שבת, 8 בינואר 2011

פער דיגיטלי? לא באוסטרליה!



ממשלת אוסטרליה עומדת לפתוח בפרוייקט ארצי לפרישת פס רחב –

רשת ארצית שתחבר יותר מ- 1,000 ערים וישובים , ותכסה יותר מ 93% מהעסקים וממשקי הבית. טכנולוגיות לווין וטכנולוגיות אלחוטיות עתידות לכסות את 7% הנותרים. הרשת תפעל במהירות הברק, ותוקם בהשקעה כוללת של כ- 40 מיליארד דולר על ידי חברה ממשלתית שתסייע בשיתוף פעולה עם חברות מהמגזר הפרטי. אינטרנט מהיר בפס רחב בוא התשתית הבסיסית הדרושה להגברה של יכולת הייצור. נכון לעכשיו,אוסטרליה נהנית מהעלייה הגלובלית במחיריהם של משאבי הטבע. הפס הרחב מביא איתו יתרונות רבים והכרחי עבור השקעה חברתית עתידית, באותה מידה שהוא חשוב לצמיחה הכלכלית. אולם , לענייננו , היתרון המשמעותי ביותר שאני יכולה לשים בו את הדגש הוא צמצום פערים סוציו- אקונומיים. שהם בדרך כלל באוסטרליה תוצר של מיקום גיאוגרפי ורמת הכנסה. גישה לאינטרנט מהיר במחיר אחיד, וגישה של כל האוכלוסייה אליו, תציב את תושבי הספר בעמדת פתיחה דומה לזו של תושבי הערים הגדולות. הובטח כי עד דצמבר 2011 לכל תלמיד תיכון אוסטרלי בשביעית ובשמינית יהיה מחשב, שיצויד בגישה למאגר מידע מקוון שיפעיל בית הספר.
האגף לחינוך היסודי בישראל כותב כך "אנו ערים לכך שבשנים האחרונות יש גידול מתמיד במספר בתי אב שלהם מחשבים וחיבור לרשת האינטרנט,עם זאת, יש עדיין בתים רבים בישראל שבהם אין מחשבים ויותר מזה, אין חיבור לרשת האינטרנט או בתים שבהם הנגישות של בני המשפחה ובעיקר הילדים למחשב היא מוגבלת". האגף מציג תוכניות רבות לצמצום הפער. המשרד אכן עמד בחלק מהיעדים שהציב לעצמו, אולם עדיים ישנם יעדים שטרם הושגו. אולם כדאי למשרד לאמץ את המודל של אוסטרליה, הוא אמנם עולה הרבה אולם ההשקעה תשתלם אם מסתכלים על הטווח הארוך.

יום שבת, 1 בינואר 2011

תעשיית הפרסום נלחמת על חייה בעולם הדיגיטלי

השבוע קראתי כתבה מעניינת בעניין עולם הפרסום. כן...כן.. לא רק החינוך חושש ונדרש לשנות את דפוסי ההוראה בשל השינויים הגדולים של הטכנולוגיה, אלא גם עולם הפרסום.
שינויים גדולים עוברים על אנשי הפרסום החוששים מאוד מהשינוי הדיגיטלי, לשם כך מתקיימת סדנת הייפר איילנד גם בניו יורק וגם בשבדיה. ההבדל הוא שבשבדיה הבוגרים הם עידית הכישרון הדיגיטלי בתעשיית הפרסום , דוברים דיגיטלית ברמת שפת אם בעוד הניו יורקים מפגרים אחריהם בכמה דורות "מדובר באנשים שמתקשרים כדי לוודא שהאימייל שלהם הגיע".
הפרסומאים מביעים את תסכולם מהשינוי הדיגיטלי:"העולם הדיגיטלי הוא מבחינתי כמו מין קהילה סגורה. אף אחד לא עוצר אותך בכניסה, אבל אני פשוט לא יודע מספיק כדי להיכנס".

פעם קמפיין היה נשלח אל הלקוח כמוצר מוגמר, בעידן הדיגיטלי, קמפיין הוא עניין מצטבר, יצירה בהתהוות.
לפני 1960, יצירת מודעות פרסום הייתה עבודה יחידנית, קופירייטרים שקדו על מילים שיציגו את המוצר ואז העבירו אותן לארט-דירקטורים שתרגמו אותן לאיור או תצלום.

היום הודות לאינטרנט ולטכנולוגיה הדיגיטלית, סוכנויות הפרסום מגלות כי יש בכוחן להגשים את הפנטזיה העילאית של הלקוחות: העברת מסר מותאם אישית לאדם ספציפי במיקום ספציפי. יחד עם זאת, זה גם סיוט מסובך ביותר שכן, טכנולוגיה דיגיטלית איננה ערוץ אחד, זהו מדיום שמוליד אחריו אלפי מדיומים אחרים. כתוצאה מכך, ענקיות טכנולוגיה דוגמת מיקרוסופט, IBM וגוגל מוציאות לשוק כלים המחליפים את הסוכנויות, גם פייסבוק כמובן. זה מזכיר מעט את החינוך לדעתי, אם אנחנו המורים לא נעשה גם את השינוי ונשנה את דפוסי ההוראה המסורתיים, נמצא את עצמנו "מחוץ לתמונה" לא נהיה רלוונטיים עבור התלמידים.

מאבק ההישרדות של תעשיית הפרסום הוא מלחמה שהיא מנהלת נגד עצמה. ברור שלא יהיה מספיק מקום לכולם. בעולם שהוצאות המדיה בו הולכות ומצטמצמות בעקביות, והפרסום בפני עצמו נתון בסכנת הכחדה, הסוכנויות לא יודעות לאן לפנות , דבריו של מומחה הפרסום בוב גרפילד.

צוקרברג, מנכ"ל ומייסד פייסבוק, הגיע לפסטיבל קאן כזוכה בפרס הגדול: הוא נבחר לאיש השנה של הפסטיבל - החשוב בעולם בתחום השיווק והפרסום. היה לו הרבה מה להשמיע לפרסומאים בעניין.

אז מה דעתכם אנשי החינוך?אנחנו לא לבד.